"תמיד הייתי כזו" היא פתחה את הפגישה ביושבה על קצה הספה "עומדת בצד כשכל חברותי שיחקו בחבל. מביטה בשתיקה בקבוצת הבנות שמפטפטות במרץ. מסמיקה כשעברה בדיחה בין הבנות. מעולם לא העזתי להרים טלפון לחברה. פעם בכמה זמן הטלפון אצלינו בבית צלצל , כשחברה ביקשה לשאול מחברת או משהו על המבחן.

פעמיים בשנה, המורה באסיפת ההורים היתה אומרת לאמי 'נחמי ילדה טובה ויש לה ציונים טובים אבל צריך לעזור לה קצת להיפתח ולהיות יותר בחברה' אמי היתה מנידה ראש בהסכמה בכל פעם במשך שמונה שנות לימוד היסודי. בתיכון גם את זה כבר המורה לא טרחה להגיד. כנראה כולם כבר השלימו עם הדין שאני ילדה ביישנית.

היום אני כבר לא ילדה אבל נשארתי ביישנית. בחדר המורות כולן מדברות בזרימה ורק אני יושבת לצדן בשתיקה, מסדרת את השכפולים לשיעור הבא. שלא תטעו לחשוב. גם אני רוצה להיות חלק מהלכידות שביניהן אבל דווקא באותם רגעים, אני מרגישה שאין לי מה לומר. כאילו מוחי מתרוקן ממחשבות ורעיונות, אשר שבים רק כשאני נמצאת בביתי לבד. פעמים עולה משהו ואני אומרת הנה עכשיו אני אגיד אבל מיד המשפט נשמע באוזניי הפנימיות טפל וחסר טעם. ישנם רגעים שאני מרגישה שברגע שאפתח את פי אהיה ללעג בעיניהן. בפעמים שאני אומרת מילה או משפט אני מבקרת עצמי על חוסר הטקט ותוהה למה אמרתי זאת?! אולי זו אני טיפוס ביישן ואין מה לעשות… אבל לאחרונה זה נעשה מאד קשה לי… הגעתי כי כבר לא יכולה יותר " מילותיה האחרונות נשמעו מרוסקות בשל יפחות-הבכי הכבושות מעוצמת הרגשות.

כל ילד עשוי לחוש לעיתים נבוך בחברה או להתבייש. עם זאת, ישנם ילדים אצלם הביישנות היא תכונת אישיות קבועה ודומיננטית, המופיעה בעוצמה ובתדירות גבוהה. ביישנות מסוג זה גורמת סבל ומצוקה לילד ופוגעת בתפקודו היומיומי. היא מונעת ממנו התנסויות חברתיות שונות, פוגמת בהערכתו העצמית ובתחושת הביטחון שלו ומעוררת אצלו מצוקה משמעותית. לילדים ביישנים יש פחות חברים, הם נוטים להרגיש בודדים וחרדים, ואף מתקשים להתמודד עם מצבי לחץ ומשברים.

ביישנות עשויה לנוע ממבוכה קלה ואי-נוחות במצבים חברתיים ועד להסתגרות טוטאלית והימנעות מכל מגע חברתי , עד רמה של הפרעת חרדה חברתית.

הרבה טועים לחשוב שילד ביישן מעדיף להישאר מחוץ לחברה ולעסוק בעינינו. ההפך מכך, ילדים ביישנים מגלים עניין רב בילדים, באנשים אחרים, ובסובב אותם ומאד היו רוצים ליצור קשר עמם ולהיות בחברתם.

ממחקרים עולה כי כ- 75% מהתינוקות המגלים נטיית הסתגרות בחודשי החיים הראשונים הכוללת דריכות ביחס לסביבה, ביטויי מצוקה בסיטואציות חדשות ובנוכחות אנשים רבים, עתידים להפוך לילדים ביישנים.

אבל לא תמיד זה רק גנטיקה. לא מעט ילדים שלא היו ביישנים גדלו למתבגרים ביישנים היות והיו חשופים לביקורת קשה מצד ההורים, אחים, מורים שפגעה בבטחונם העצמי כך שנאלצו לסגת ולהסתגר בתוך עצמם.

נראה כי על מנת לגלות פתיחות וליצור קשרים חברתיים בקלות ובביטחון במהלך החיים, זקוק הילד לבסיס בטוח, הנוצר דרך התקשרות טובה ובטוחה עם הוריו. כאשר דפוסי ההתקשרות המוקדמים אינם יציבים ובטוחים הילד מועד לפתח קושי בקשרים חברתיים ולגלות ביישנות.

בנוסף, ילדים שנעדרים מיומנויות חברתיות מועדים יותר לפתח ביישנות. אלו ילדים שאינם יודעים איך לפנות לאחרים, איך להיכנס ל"משא ומתן" עם ילדים אחרים, שחסרים מיומנויות של פתרון בעיות, שחסרים את היכולת לבטא את רגשותיהם ולפתח אמפתיה כלפי אחרים.

לעיתים הורים אינם מוטרדים מתכונת הביישנות אצל הילד. במובנים מסוימים קל יותר להורים להתמודד עם ילד ביישן :הוא שקט, אינו בא בדרישות מיוחדות, אינו משתולל בבית עם חברים וכו'. זכרו כי תכונת הביישנות פוגעת בילדכם!

על מנת לסייע לילדכם להתגבר על ביישנותו, חשוב לחשוף אותו בהדרגה למצבים חדשים ולאנשים שאינו מכיר באופן לא קיצוני ומאיים מדי עבור הילד. לאפשר לו התנסויות חברתיות חיוביות תוך חיזוק של בסיס ביתי,הורי ומשפחתי חם ובטוח.

ד"ר רונית לזר, עו"ס קלינית. מטפלת במבוגרים וילדים -טיפול נפשי אישי, טיפול זוגי והדרכת הורים. קליניקה באלעד ובירושלים. מרצה במכללה החרדית מבח"ר , חברת סגל האקדמי של אוניברסיטת חיפה. לשאלות ותגובות [email protected] 052-6346334